אני פורים - על המסכות שלנו

בעשורים האחרונים אני עובדת הרבה עם ילדים וחג פורים הוא יום החג של הילדים. אולם רק כשהתחלתי לעבוד כמחנכת בעברי הרחוק, הבנתי את הכח שיש לחג הזה, בפרט בחינוך המיוחד. חלק מהעבודה בתחום הזה, היא להנגיש, לתווך ולקרב את המציאות החברתית לתלמידים.

כשהגיע פורים, הוא פגש אותי במקום שאני לא מתחפשת. אבל מכיוון שהיה לי חשוב להיות דמות רלוונטית, מצאתי את עצמי מתחילה לרכוש תחפושות. זה היה קצת כמו ריפוי עצמי להתמודד עם חרדת הבושה, ואני אסביר: כאשר את עוטה תחפושת, את מייד תופסת את מבטי הסביבה. אם התחפושת פשוטה (כמו קשת עם אוזניים, או כובע), הרי המבט לוכד אותך ומייד מדלג עלייך. ואם התחפושת מעולה את זוכה לשבחים ולתשומת לב שאולי לא היית מוכנה לה. כך או כך- תחפושת מושקעת או מינימום מאמץ כובע עם אוזני מיקי מאוס בעזרתם את במשחק.

אם בפורים אנחנו לא מתחפשים, אנחנו מוציאים את עצמנו מהמשחק, אנחנו כמו אומרים זה לא בשבילנו, זה לא "לרמתנו", אנחנו "מבוגרים" בכדי להתחפש, זה לא "מעניין" אותנו. אה-מהמה.. אם אנחנו מגיעים למסיבת פורים ואנחנו לא מחופשים, אנחנו הופכים להיות החריגים, אנחנו השונים, וכל מי שניסה זאת יודע שזה לא נעים במיוחד.

אז בעצם, מה העניין הזה עם המסכה והתחפושת, למה זה כן חשוב ולמה לפעמים זה כל כך קשה לנו להסכים למשחק הזה?

אוסקר ויילד טען: "תן לאדם מסיכה והוא יגיד לך את האמת." או המסכה היא שחושפת אותך יותר מבלעדיה. יש משהו במסכה שמאפשר לנו מצד אחד להסתתר מאחוריה, ומצד שני להיחשף איתה יותר.

למסכה יש שני פנים. מחד אנחנו לפעמים עוטים על עצמנו מסכות כדי שלא יכירו אותנו באמת, כדי שלא יראו את הקשיים שלנו ואת הרגשות שלנו שאנחנו לא רוצים לחשוף בחברה. אולי אנחנו מאוהבים, או עצובים, או שקשה לנו... אולי אנחנו כועסים או משועשעים ונראה לנו לא נכון להיחשף. ולא פעם זו אכן בחירה מותאמת ששומרת עלינו, זהו מנגנון הגנה שאכן מגן עלינו. מצד שני אם אנחנו מתרגלים למסכה לא מכירים אותנו באמת ואת מה שאנחנו רוצים וצריכים ואנחנו מושכים אלינו אנשים ואירועים שאינם נכונים לנו. עם הזמן הסכנה הגדולה ביותר היא שאנחנו מתחילים להתרגל למסכה ולהתרחק מעצמנו גם ושוכחים את הרגשות האותנטיים שלנו (בשפתו של הפסיכואנליטיקן ד. וויניקוט- פיתחנו עצמי כוזב שמגן על העצמי האמיתי שנותר עמוק עמוק בפנים).

אני יודעת שהבחירה שלי להתחפש בפורים שקרתה אי פעם לפני 16 שנה הוסיפה לחיי צבע וקלילות. היא עוזרת לי להראות לילדים כמה כיף זה לשחק ולהרחיב את מצבי ה"עצמי" שלנו שאולי ביומיום לא אפשריים עבורנו. היא הפכה למסורת בחוג הציור שאני מעבירה שבכל שנה אני מתכוננת ומתחפשת בתחפושת חדשה במיוחד עבורם. התוצאות של הציורים מרהיבות, השמחה הפנימית מתרחבת והכי חשוב לי זה שאני חלק מהמשחק, אני מאפשרת לילדה הפנימית שלי להמשיך ולהתרגש ממה שאולי הוא אמת גדולה, שבעולם ה"מבוגרים" לא פעם אבדה.