דואליות ואחדות

דואליות  ואחדות – האם שני הפכים יכולים להתקיים יחד?

דּוּאָלִיזְם (מלטינית: duo, "שניים"), או בעברית שְׁנִיּוּת, הוא מושג המשמש לתיאור כל מערכת אמונה או שיטה פילוסופית, מדעית או תאולוגית, הרואה את הישויות בעולם, ואת העולם כולו, כמורכבים משתי קטגוריות או יסודות, אשר גוזרת את הכול מתוך שני עקרונות בסיסיים, לעיתים מנוגדים.

יוצא שבכל פעם שאני בוחנת נושא שמעניין אותי מאוד, תמיד אני מוצאת בו דואליות וממקור זה אני ניגשת לעסוק בו. למשל נושא "הבית" אותו אני חוקרת, כדי להבין אותו תחילה בחנתי את מושג ה"אלבייתיות", שהוא מושג מפתח בפסיכואנליזה, ומשמעותו תחושות השייכות לבית:

פרוייד (Freud, 1919) הציג את המונח "האל-ביתי" בתרגום מגרמנית  "Das Unheimliche " ובתרגום ״המאויים״. המילה 'Heim' כוללת בתוכה את המושג 'בית' המייצג: מקום מוכר, מוגן, בטוח, חם ותומך. ואילו התחילית  'Un' קושרת את הבית לחוויות של אימה, זרות, חוסר התמצאות וחרדה. הבית עבור פרויד מייצג מקום בו תחושות בטחון ואימה נכרכות זו בזו, כאשר משהו בלתי מוכר מופיע דווקא במקום המוכר ביותר (Royale, 2003).

גם בטיפול, כל קונפליקט או קושי שעולה הוא אף פעם לא מיוצג לבדו, לצידו יופיע הרווח שהוא מייצר, או אתגר הגדילה והצמיחה שהוא טומן לאחר שנתגבר עליו.

גם בדרכי כאמנית ובהמשך כמטפלת באמנות הסוגייה הזו הופיעה לה. למשל די מהר, בתחילת הדרך היה עליי להחליט באיזו דרך אני בוחרת בצילום או בציור? למרות שאנחנו חיים בעולם רב גוני של טכניקות רבות ושונות, כן מצופה לבחור מדיום עיקרי בו תעסקי. ובהמשך, האם את אמנית או גם מורה לאמנות (מה את יותר? אמנית או מורה?), ואחר כך את אמנית או פסיכותרפיסטית? האפשרות ששתי ההגדרות יחיו זו לצד זו בשלום לא היתה קיימת והיה עליי לחצוב בתוכי מקום עבורה.

הרגע בו שתי הדיסיפלינות ציור/ צילום, טיפול/אמנות, הוראה/ טיפול התחילו לנשום יחד, היה כשהחלטתי לבחון ולחקור מדוע זה חשוב, מדוע הצימוד הזה הוא נכון והגיוני, הוא הדבר עצמו.

כדי לברר את הצמד ציור וצילום הצגתי תערוכה שעסקה בכך, בבית האמנים בירושלים בשנת 2023, ובו גם התחלתי לענות על  הצימוד אמנות/טיפול, באמצעות השם של התערוכה "המטפלת הפצועה".

התשובה אגב לשתי השאלות היתה: מעשה האמנות. הצורך לעסוק באמנות והשימוש בכל האמצעים האפשריים כדי לעמוד על האותנטיות שבה.

בטיפול באמנות אנחנו עוסקים באותן סוגיות. כיצד אנחנו עושים שימוש בתוכן או בחומר או במדיה: עיבוד חוויות חיים, ציור, צילום, פיסול, דבק, צבע, מכחול, עפרון, פחם, חימר- ודרכם מגיעים לנקודה שניתן לנשום בה.

בעצם מה שמבדיל בין טיפול באמנות לבין פסיכותרפיה, שבטיפול באמנות נשארים לנו דימויים שאפשר להתבונן עליהם ודימויים אלה מציבים בפנינו אמת שלא ניתן למסמס או לשכוח, אלא להתגאות, לתת לה מקום ולטפח אותה ככל יכולתנו. אולי אפילו לפעמים לתלות או להניח בפינה נבחרת בבית, כתזכורת יומיומית למה שהשגנו וחצבנו מתוכנו בעצמנו.