דיכאון אחרי לידה

בואו נדבר רגע על דכאון אחרי לידה.

לפי 'מרכז חווה' שממוקם בשיבא ומציע סיוע לנשים בהלך הריון ולאחר לידה, כ 10%-15% מהנשים סובלות מדכאון אחרי לידה.

טוב...

אחרי שיצא לי לשוחח עם לא מעט נשים אני די בטוחה שהנתון הזה לא נכון בכלל, והאחוזים מתקרבים ל 40%. כן... בלי להגזים. אולי יותר, כי באמת כל אישה שנייה ששוחחתי איתה דיווחה על דכאון כזה או אחר.

אז מדוע קיים כזה פער? הסיבה העיקרית היא מעמד האישה ותפקידה בחברה. בימנו נשים עדיין חשות אשמה סביב התנפצות החלום הוורוד סביב הלידה וההורות והן חושבות שמשהו בהן לא בסדר.

העסק אינו פשוט, יש כל כך הרבה דברים שיולדת מגלה מרגע הלידה שאיש לא דיבר איתה עליו. וזה מפליא, כי יש כל כך הרבה שיח סביב הלידה עצמה, סביב ההיריון וסביב גידול הילדים. אבל כמעט ואפס שיח על המעבר הזה בין אישה הנושאת תינוק ברחמה, לבין אישה שעברה טראומה וזעזוע רציני לגופה ומייד הופכת לאחראית על יצור חסר אונים שמופקד בחיקה ( מי בלידה זריזה, מי עם זירוז ובלון, מי בניתוח קיסרי מוזמן, מי בניתוח קייסרי חירום ומי עם שמירת הריון ואשפוז במחלקת הריון בסיכון החל משבועות מוקדמים מאוד). בנוסף, השפעת הורמוני טיפולי הפוריות שנשים רבות לוקחות מוסיפים לקלחת, וההורמונים הטבעיים של הגוף, בשמם "מפל הורמונאלי" ו"בלוז לאחר לידה". על כל זה מרחפת סוגיית חוסר היכולת להניק, או חוסר הרצון להניק? יש כל כך הרבה פרטים קטנים בסיטואציה הזו של אישה אחרי לידה, שהיא צריכה להתמודד איתם ברגע אחד יש מאין וכל אחד מהם סופר קיומי.

ונשים מסיבות שונות חשות אשמה שהן מרגישות מדוכדכות אחרי האירוע המשמח בחייהן, כך שהן לא רק שלא מדברות על כך עם עצמן הן גם לא מדברות על כך עם הסביבה הקרובה.

יש לזכור שדכדוך שאינו מטופל מעמיק לדכאון אחרי לידה (שיכול להופיע גם כמה חודשים אחרי הלידה), ולדכאון זה יש השלכות קשות הן על רווחת האם והן על התינוק/ת. אני מציעה שכשחברה יולדת תשאלו אותה איך היא מרגישה, ואם היא מספרת שהיא מאוד עייפה תציעו לה שתחליפו אותה לכמה שעות, כי שינה משפיעה מאוד על מצב הרוח. או יותר טוב תשאלו אותה למה היא זקוקה: אולי לארוחה טובה, אולי להליכה בטבע, אולי להתאוורר בים. תזכרו כל אישה שנייה חווה דכאון כלשהו אחרי לידה, אין סיבה שב 2023, נשים יעברו זאת לבד.

בציור "וונוס" גואש על נייר, 15*20 ס"מ, 2020